פיתוח מוצר אב טיפוס: המדריך המלא ליזמים 2026

פיתוח מוצר אב טיפוס הוא השלב שבו רעיון הופך למשהו שאפשר להחזיק, להראות, ולבחון מול משתמשים אמיתיים לפני שמשקיעים תקציב מלא בפיתוח. זה לא POC שמוכיח שהטכנולוגיה עובדת, וזה לא MVP שיוצא ללקוחות בתשלום - זה שלב הביניים שנועד לענות על שאלה אחת: איך המוצר ירגיש בידיים של מי שאמור להשתמש בו. בישראל של 2026, יזמים בשלב הזה יכולים להישען על תוכניות כמו תנופה של רשות החדשנות, אבל השאלה הגדולה יותר היא איך לבנות אב טיפוס שבאמת מוכיח את מה שצריך להוכיח - ולא שורף חודשי עבודה על גרסה שתיזרק ממילא.

מה זה פיתוח מוצר אב טיפוס ולמה זה שונה מ-POC ו-MVP

פיתוח מוצר אב טיפוס הוא תהליך של בניית גרסה מוקדמת ומוחשית של המוצר, שמטרתה להראות איך הוא ייראה, ירגיש ויתפקד מבחינת המשתמש, לפני שמשקיעים משאבים בפיתוח מלא. בניגוד למסמך אפיון או שרטוט, אב טיפוס הוא משהו שאפשר לגעת בו, ללחוץ עליו, ולראות איך אנשים אמיתיים מגיבים אליו.

ההבחנה בין POC, אב טיפוס ו-MVP היא אחת הבלבולים הכי נפוצים אצל יזמים בתחילת הדרך. שלושתם נראים דומים ומדברים על "גרסה מוקדמת של המוצר", אבל כל אחד עונה על שאלה אחרת לגמרי בשרשרת הפיתוח.

POC (Proof of Concept) עונה על שאלה טכנית: האם זה בכלל אפשרי? אם אתה בונה אלגוריתם שמזהה שבר בצילום רנטגן, ה-POC יבדוק אם המודל שלך מגיע לרמת דיוק סבירה על סט נתונים. אין בו UI, אין חוויית משתמש, לפעמים זה סקריפט שרץ ב-Terminal. הוא מוכיח שהטכנולוגיה עובדת, לא שהיא שימושית.

אב טיפוס (Prototype) עונה על שאלה חווייתית: איך זה ירגיש למשתמש? כאן כבר יש מסכים, זרימה בין דפים, עיצוב ואינטראקציה. המטרה היא לבדוק אם ההיגיון של המוצר הגיוני למי שיפגוש אותו בפעם הראשונה, אם הוא מבין מה לעשות, ואם הוא נהנה. אב טיפוס יכול להיות סקיצה נייר, מסכי Figma לחיצים, או אפילו קוד שרץ אבל לא מחובר לבסיס נתונים אמיתי.

MVP (Minimum Viable Product) עונה על שאלה שוקית: האם יש אנשים שמוכנים להשתמש בזה, לשלם על זה, או לפחות להישאר? זה כבר מוצר עובד בפועל, עם קהל אמיתי, שאוסף דאטה על התנהגות. אצל MVP המטרה היא ללמוד על השוק, לא על הטכנולוגיה או על העיצוב.

הסדר הזה חשוב. יזם שמדלג ישר ל-MVP בלי לעבור באב טיפוס, בונה מוצר שלם על הנחות שלא נבדקו. יזם שנתקע ב-POC חצי שנה, מוכיח לעצמו שהטכנולוגיה עובדת אבל לא יודע אם מישהו רוצה אותה. באקוסיסטם הישראלי, שבו זמן ל-runway הוא קריטי, ההבנה של איפה אתה בשרשרת הזו קובעת אם המיזם הטכנולוגי שלך יגיע לסבב הבא או ייתקע.

מה אב טיפוס אמור להוכיח - ומה הוא לא

אב טיפוס הוא כלי למידה, לא מוצר מכירה. התכלית שלו היא לחשוף בעיות עיצוב וזרימה לפני שהן נצרבות בקוד יקר, לתקף הנחות על איך משתמשים אמיתיים מתנהגים מול הרעיון, ולתת ליזם משהו מוחשי להציג בשיחה עם משקיע או שותף פוטנציאלי. זה הכל. כל ניסיון להעמיס עליו יותר מזה בדרך כלל נגמר בבזבוז זמן וכסף.

מה אב טיפוס כן אמור להוכיח:

הנחות התנהגות. אתה חושב שרופא ילחץ על הכפתור הכתום כי הוא בולט? תבדוק. אתה מניח שההורה יבין לבד איך למלא את הטופס? תראה לו ותשתוק. אב טיפוס טוב חושף פערים בין מה שיזם חשב שיקרה לבין מה שקורה בפועל כשאדם זר פוגש את המסך.

זרימת משתמש. סדר המסכים, המקום שבו אנשים נתקעים, המקום שבו הם מוותרים. זה מידע שאי אפשר לקבל מ-Figma סטטי או מסקיצה על מפית.

היתכנות טכנית עקרונית. במיוחד במיזם טכנולוגי או מיזם רפואי, אב טיפוס פונקציונלי (בניגוד ל-POC) עונה על השאלה "האם הרכיבים מדברים אחד עם השני בצורה שהגיונית ל-flow שתכננו". הוא לא עונה על "האם האלגוריתם מדויק ב-97%".

בסיס לשיחה. משקיע שרואה משהו שאפשר ללחוץ עליו מבין את הרעיון פי חמישה מהר יותר מאשר קריאה של pitch deck לבד. זה לא מחליף את הדק, זה מגבה אותו.

מה אב טיפוס לא:

הוא לא מוצר מוכן. אין בו treatment של edge cases, אין אבטחת מידע ברמת production, אין תשתית לסקייל. אם ניסית לגייס לקוח משלם על בסיס אב טיפוס, מכרת לו הבטחה לא מוצר.

הוא לא הוכחת הכנסה. העובדה שעשרה חברים אמרו "מגניב" לא אומרת שיש שוק. הוכחת נכונות לשלם דורשת מהלך אחר לגמרי, שקרוב יותר לcustomer discovery ובהמשך לproduct-market fit.

הוא לא תחליף לבדיקת שוק. אב טיפוס יכול לתקף שהחוויה עובדת, אבל לא יגיד לך אם השוק גדול מספיק, אם התמחור נכון, או אם יש למישהו תקציב לקנות את זה. אלה שאלות אחרות עם כלים אחרים.

הטעות הנפוצה היא לבלבל בין "אנשים אהבו את האב טיפוס" לבין "יש כאן עסק". אלה שני דברים שונים לגמרי.

כמה גרסאות של אב טיפוס באמת נדרשות בפועל

רוב היזמים שואלים "כמה גרסאות אב טיפוס אני צריך" ומצפים למספר. התשובה הנכונה היא שלוש שכבות של אב טיפוס, כשכל שכבה עונה על שאלה אחרת: הנייר עונה על "האם הרעיון הגיוני", האינטראקטיבי עונה על "האם המשתמש מבין איך להשתמש בו", והפונקציונלי עונה על "האם זה באמת עובד". דילוג על שכבה הוא הסיבה הנפוצה ביותר לבזבוז חודשי פיתוח.

שכבה 1 - אב טיפוס על נייר או סקיצה. זו הגרסה הזולה ביותר וגם החשובה ביותר. שרטוט ביד, wireframe ב-Figma, או אפילו סליידים ב-PowerPoint שמראים את זרימת המסכים. המטרה היחידה כאן היא לבדוק אם הסיפור עובד כשמישהו רואה אותו לראשונה. אם משתמש פוטנציאלי מסתכל על הסקיצה ושואל "רגע, איפה הכפתור שעושה X" - קיבלת מידע ששווה חודש פיתוח. הגרסה הזו לא אמורה להיות יפה. אם השקעת בה יותר משעתיים-שלוש, כנראה שאתה מתעכב.

שכבה 2 - אב טיפוס אינטראקטיבי (Clickable). מסכים מחוברים ב-Figma, Marvel או Adobe XD, בלי לוגיקה אמיתית מאחור. פה בודקים שהמשתמש מבין את הניווט, שהמונחים ברורים, ושהתחושה של המוצר נכונה. זו גם הגרסה שאפשר להראות למשקיע מוקדם או לצרף לפיץ' דק בלי להתחייב לשום דבר טכני.

שכבה 3 - אב טיפוס פונקציונלי. כאן יש קוד אמיתי, גם אם הוא מכוער וחלקי. המטרה היא להוכיח שהחלק הטכני הכי מסוכן במוצר עובד - האלגוריתם, האינטגרציה עם מערכת חיצונית, זמן התגובה. זה כבר קרוב לגבול של MVP, אבל שונה ממנו: MVP נועד להימכר, אב טיפוס פונקציונלי נועד להוכיח שאפשר לבנות.

איך יודעים שהגיע הזמן להתקדם לשכבה הבאה? כשהשאלות שאתה מקבל ממשתמשים או ממשקיעים כבר לא נענות על ידי הגרסה הנוכחית. אם בסקיצה כולם מבינים את הזרימה ושואלים "אבל איך זה מרגיש בפועל" - עברת לשכבה 2. אם באינטראקטיבי כולם מתלהבים ושואלים "אבל זה באמת יעבוד עם 10,000 משתמשים" - עברת לשכבה 3. איטרציה בתוך כל שכבה היא נורמלית - בין 2 ל-5 סבבים בכל שכבה זה טווח סביר לפני מעבר קדימה.

ההבדל בין אב טיפוס Low-Fidelity ל-High-Fidelity ומתי להשתמש בכל אחד

Fidelity הוא מידת הדמיון בין אב הטיפוס למוצר הסופי מבחינת מראה, תחושה ופונקציונליות. ככל שה-fidelity גבוה יותר, כך ההשקעה גדולה יותר וגם המידע שמופק מהבדיקה מדויק יותר. הכלל הבסיסי: תתחיל ב-fidelity הנמוך ביותר שעדיין עונה על שאלת הבדיקה שלך.

Low-Fidelity: סקיצות על נייר וסטוריבורדים

בשלב הכי מוקדם, כשאתה עדיין לא בטוח מה בכלל המוצר, סקיצות ידניות על נייר מספיקות. אתה מצייר 6 מסכים על A4, שם אותם מול 5 יזמים או משתמשים פוטנציאליים ושואל אותם מה הם מבינים. זה לוקח שעה, לא עולה כלום, ועונה על שאלה קריטית: האם הרעיון בכלל ברור לבן אדם שרואה אותו בפעם הראשונה?

הטעות הנפוצה כאן היא לדלג על השלב הזה כי הוא נראה "לא רציני". אבל דווקא ההיעדר של עיצוב מלוטש גורם למשתמש להתמקד בזרימה ובלוגיקה, לא בצבעים. זה גם השלב שהכי קל לזרוק ולהתחיל מחדש בו, וזה בדיוק מה שאתה רוצה בשלב customer discovery.

Mid-Fidelity: Wireframes בפיגמה או Balsamiq

כשהזרימה כבר ברורה ואתה רוצה לבדוק ניואנסים של UX, אתה עולה ל-wireframes דיגיטליים. פיגמה, Balsamiq או Adobe XD מאפשרים לחבר מסכים בקליקים, להראות ניווט, ולתת למשתמש להרגיש שהוא "משתמש" באפליקציה גם כשאין מאחורי זה שום קוד. זו רמת ה-fidelity המתאימה לרוב הבדיקות מול משתמשים לפני שכותבים שורת קוד ראשונה.

זה גם הפורמט הכי טוב להראות למפתח שאתה עומד לשכור או ל-CTO as a service. מפתח שמסתכל על wireframe מובן מעריך זמן פיתוח בצורה הרבה יותר מדויקת מאשר מפתח שמסתכל על תיאור מילולי.

High-Fidelity: אב טיפוס פונקציונלי עם קוד

חייבים לעבור ל-high-fidelity כשהשאלה שאתה בודק היא טכנית, לא חוויתית. האם האלגוריתם באמת עובד? האם ה-API של הבנק מחזיר את מה שחשבנו? האם מודל ה-AI מגיע לדיוק הנדרש? על זה wireframe לא יענה, ואתה חייב קוד רץ. זה גם השלב שבו מתחיל לטשטש הגבול בין אב טיפוס לבין MVP, ולכן חשוב להגדיר מראש מה בדיוק אתה בודק לפני שקופצים לפיתוח.

כלל אצבע: אם אתה יכול לענות על שאלת הבדיקה עם נייר, אל תפתח בפיגמה. אם אתה יכול לענות בפיגמה, אל תכתוב קוד.

איך פיתוח מוצר אב טיפוס עובד באקוסיסטם הישראלי ב-2026

אב טיפוס בישראל הוא הגשר בין רעיון מאומת לבין מוצר שאפשר להראות למשקיע, ללקוח פיילוט או לוועדה רגולטורית. מה שמייחד את השלב הזה בארץ הוא שיש תשתית מימון ציבורית שנבנתה בדיוק בשבילו, במקום להשאיר את היזם תלוי בהון עצמי או ב-friends and family בלבד.

תוכנית תנופה של רשות החדשנות היא נקודת הכניסה הקלאסית. התוכנית מיועדת ליזמים בשלב טרום-חברה או בשלב מאוד מוקדם, ומעניקה מענק של עד 200,000 ש"ח לבניית אב טיפוס ראשוני והוכחת היתכנות טכנולוגית. המענק מכסה חלק משמעותי מעלויות הפיתוח וההיזם נדרש להשלמה עצמית. זו לא הלוואה ואין החזר אם המיזם נכשל, מה שהופך את זה לכלי המימון הכי ידידותי ליזם בשלב הפריי-סיד. פירוט מלא של המענקים של רשות החדשנות מופיע במדריך נפרד.

קרן הסטארטאפ של רשות החדשנות, בעדכון של יולי 2026, מיועדת לחברות שכבר עברו את שלב הרעיון ומחפשות לבנות אב טיפוס פונקציונלי בדרך ל-MVP. הקרן מספקת מימון בהיקף גבוה יותר מתנופה, וההנחה היא שיש כבר חברה רשומה, צוות מייסדים ולעיתים משקיע פרטי משתתף. המסלול הזה מתאים במיוחד למיזמים טכנולוגיים שדורשים פיתוח חומרה, אלגוריתמיקה עמוקה או אינטגרציה מורכבת.

בצד המוסדי, האקדמיה והאינקובטורים הטכנולוגיים ממלאים תפקיד שקשה להשיג במסגרת פרטית. מעבדות באוניברסיטאות ובמכוני מחקר מספקות גישה לציוד יקר, ליועצים אקדמיים ולסטודנטים שיכולים לעבוד על פרויקטים כחלק מהתואר. אינקובטורים טכנולוגיים תחת רשות החדשנות מציעים מעטפת של שנתיים עד שלוש שנים, כולל תקציב פיתוח, שטח עבודה וליווי, בתמורה לאחזקה מסוימת שנקבעת במסגרת התוכנית.

בעולם ה-MedTech ההקשר מורכב יותר. אב טיפוס של מכשור רפואי חייב להיות תכליתי אבל גם לענות לדרישות תיעוד שיאפשרו מאוחר יותר הגשה לועדת הלסינקי או לFDA. יזם שמקים סטארטאפ רפואי חייב לחשוב כבר מהאב טיפוס הראשון על סטנדרטים של איכות ותיעוד, לא רק על פונקציונליות.

הטעויות הנפוצות ביותר בפיתוח אב טיפוס - ואיך להימנע מהן

הטעות הנפוצה ביותר בפיתוח אב טיפוס היא השקעה בעיצוב ובפוליש לפני שהוגדר מה בדיוק צריך להוכיח. יזם שמתחיל מ"בואו נעשה שזה ייראה יפה" מבזבז שבועות על אנימציות ומיקרו-אינטראקציות, ואז מגלה שהמשקיע ששאל שאלה טכנית אחת קיבל תשובה של "עוד לא בדקנו". אב טיפוס טוב הוא כזה שכל שקל שהושקע בו עונה על שאלה קונקרטית - אם אתה לא יודע איזו שאלה, אתה לא מוכן להתחיל.

הטעות השנייה היא בלבול בין אב טיפוס למוצר. יזמים לוקחים אב טיפוס שבנוי על spaghetti code, מראים אותו ללקוח ראשון שמתלהב, ומחליטים "אז בואו נמכור את זה". תוך חודשיים המערכת קורסת, כי היא לא תוכננה לעמוד בעומס אמיתי. אב טיפוס נועד ללמידה, לא לייצור. אם אתה עובר מוולידציה למכירה - צריך לבנות MVP מחדש על תשתית שנבנתה לצמוח, לא לתקן את מה שיש.

הטעות השלישית היא בחירת ספק פיתוח לפני שהוגדרה מטרה. יזמים ניגשים לחברת פיתוח עם "יש לי רעיון לאפליקציה", מקבלים הצעת מחיר, חותמים, ורק אז מתחילים לחשוב מה באמת בודקים. הסדר צריך להיות הפוך: קודם להגדיר את שאלת הוולידציה, אחר כך את הפיצ'רים המינימליים שעונים עליה, ורק אז לחפש מי בונה. אחרת אתה משלם על סקופ שנקבע לפי מה שנוח לספק, לא לפי מה שהמיזם צריך. מי שמתלבט על עלויות יכול לקרוא את המדריך לעלויות פיתוח אפליקציה.

הטעות הרביעית, ואולי הכואבת ביותר, היא אי-הגדרת קריטריוני הצלחה מראש. אתה יוצא לבדיקה בלי לדעת מה יגרום לך להגיד "זה עובד" או "זה לא עובד". התוצאה: כל תוצאה מתפרשת חיובית, כי אין benchmark. הגדר לפני שאתה מתחיל: כמה משתמשים צריכים להשלים את הזרימה? כמה זמן לוקחת משימה מרכזית? איזה אחוז נכונות מוכיח שהאלגוריתם עובד? בלי קריטריון מספרי מוגדר, אתה לא רץ ניסוי - אתה רק בונה משהו ומקווה שיאהבו.

טעות אחרונה ששווה להזכיר: להסתיר את האב טיפוס מלקוחות פוטנציאליים כי "הוא עוד לא מוכן". הוא לעולם לא יהיה מוכן. שלב customer discovery מתחיל ברגע שיש משהו לחיצה עליו, אפילו אם הוא מכוער.

שאלות נפוצות

מה זה פיתוח מוצר אב טיפוס בדיוק?

אב טיפוס הוא גרסה מוקדמת ומוחשית של המוצר שנועדה להוכיח הנחה ספציפית - טכנולוגית, עיצובית או שימושית - לפני שמשקיעים משאבים בפיתוח מלא. בניגוד ל-POC שבודק היתכנות טכנית בלבד, ובניגוד ל-MVP שכבר נמכר למשתמשים אמיתיים, אב טיפוס חי בתווך: הוא מוחשי מספיק כדי לגעת ולנסות, אבל לא מלוטש מספיק כדי להיות מוצר. הוא כלי למידה, לא מוצר מסחרי. למי שמתחיל מהתחלה כדאי לקרוא מה זה סטארטאפ לפני שצוללים לפיתוח.

איך פיתוח מוצר אב טיפוס עובד בפועל?

פיתוח אב טיפוס עובד בלולאה של השערה-בנייה-בדיקה-לימוד: מגדירים מה בדיוק צריך להוכיח, בונים את הגרסה המינימלית שיכולה להוכיח את זה, בודקים מול משתמשים או מול תרחיש טכני, ולומדים מה עובד ומה לא. בפועל זה מתחיל לרוב ב-Low-Fidelity (סקיצות, wireframes, Figma clickable) ומתקדם ל-High-Fidelity רק אחרי שהכיוון התאמת. כל איטרציה עונה על שאלה אחת, לא על כולן במקביל.

מתי יזם צריך פיתוח מוצר אב טיפוס?

יזם צריך אב טיפוס ברגע שיש לו הנחה קריטית שלא ניתן להוכיח במסמך או במצגת - למשל שהמשתמש באמת ילחץ על הכפתור, שהאלגוריתם באמת מזהה, שהחיבור לחומרה באמת עובד. אם אתה יכול לענות על השאלה בשיחות customer discovery, אב טיפוס עדיין מוקדם. אם השאלה טכנית או חווייתית - הגיע הזמן.

מה הטעות הנפוצה ביותר סביב פיתוח מוצר אב טיפוס?

הטעות הנפוצה ביותר היא להתייחס לאב טיפוס כאל גרסה מוקדמת של המוצר הסופי, ולא ככלי ללמידה ממוקדת. יזמים משקיעים חודשים בליטוש UI, בכתיבת קוד production, ובאפיון כל פיצ'ר - במקום להוכיח הנחה אחת מהר וזול. התוצאה: אב טיפוס יקר שמאוהבים בו מדי מכדי לזרוק, גם כשהלמידה אומרת שצריך לשנות כיוון.

כמה זמן לוקח פיתוח מוצר אב טיפוס?

משך פיתוח אב טיפוס תלוי לחלוטין בסוג ההנחה שבודקים ובנאמנות הנדרשת: אב טיפוס Low-Fidelity ב-Figma יכול להיות מוכן בימים, אב טיפוס פונקציונלי של אפליקציה לוקח שבועות, ואב טיפוס של חומרה או מכשור רפואי יכול לקחת חודשים ארוכים. חשוב יותר מלוח הזמנים הוא לשאול: "מה הגרסה הכי קטנה שעדיין תענה על השאלה?".

מי צריך פיתוח מוצר אב טיפוס ומי יכול לוותר?

כל יזם שיש לו הנחה קריטית שאי אפשר לאמת בשיחה או בסקר - צריך אב טיפוס. יזמים בתחומים deep-tech, רפואי, חומרה או AI לרוב לא יכולים לוותר, כי ההוכחה הטכנית היא לב הערך. לעומת זאת, יזם שבונה עסק בתחום מוכר עם מודל עסקי מוכר (למשל שירות B2B מבוסס אנשים) לפעמים יכול לדלג ישר ל-MVP בלי שלב אב טיפוס נפרד.

מה השלב הראשון שיזם צריך לעשות בנושא פיתוח מוצר אב טיפוס?

השלב הראשון הוא לרשום על דף אחד את ההנחה הקריטית ביותר שהמיזם עומד עליה, ולשאול איך הכי מהר וזול אפשר להפריך אותה. רק אחרי שהשאלה ברורה, אפשר להחליט על סוג האב טיפוס, על הכלים ועל המשאבים. יזמים שמדלגים על השלב הזה בונים אב טיפוס יפה שלא עונה על שום שאלה חשובה.

של מי הבעלות על הקוד אם אב טיפוס פותח על ידי ספק חיצוני?

הבעלות על הקוד נקבעת על פי החוזה בין היזם לספק - וברירת המחדל המשפטית לעיתים נוטה לטובת הספק ולא לטובת המזמין. חייבים להחתים את הספק על סעיף IP Assignment מפורש שמעביר את מלוא הזכויות לחברה, כולל קוד מקור, נכסים גרפיים ומסמכי אפיון. בלי הסעיף הזה, גם חתימה על NDA לא תעזור כשמגיעים לסבב גיוס ומשקיע דורש due diligence על ה-IP.

אפשר להגיש בקשה לרשות החדשנות עם אב טיפוס בלבד?

כן, רשות החדשנות מקבלת בקשות בשלבים מוקדמים, כולל שלב אב טיפוס - במסלולים כמו "תנופה" ו"קרן המו״פ" יש מקום לפרויקטים שעדיין לא הגיעו למוצר מסחרי. חשוב שהבקשה תראה חדשנות טכנולוגית מובהקת, תוכנית עבודה ברורה, וסיכון טכנולוגי שמצדיק מימון ציבורי. אב טיפוס עובד, גם אם חלקי, מחזק משמעותית את הבקשה מול הוועדה.

מה קורה אם האב טיפוס מוכיח שהרעיון לא עובד?

זו למעשה התוצאה היקרה ביותר של תהליך אב טיפוס - כי היא חוסכת שנות פיתוח וכסף שהיו הולכים לאיבוד ממילא. יזם בוגר לא רואה בזה כישלון אלא נתון: או שמשנים כיוון (pivot) על בסיס מה שהתגלה, או שסוגרים את המיזם ופותחים אחד טוב יותר. עדיף לגלות שהרעיון לא עובד אחרי חודשיים של אב טיפוס מאשר אחרי שנתיים של פיתוח מלא וסבב גיוס.

איך WeCcelerate יכולה לעזור

אב טיפוס טוב הוא כזה שמוגדר מראש סביב שאלה עסקית או טכנולוגית ספציפית שהוא אמור לענות עליה, לא סביב "בואו נבנה משהו ונראה". זו הנקודה שבה רוב היזמים נתקעים, וזו גם הנקודה שבה ליווי מקצועי עושה את ההבדל בין חודשיים של בזבוז לבין אב טיפוס שמזיז את המיזם קדימה.

אנחנו ב-WeCcelerate מציעים ליווי ליזמים בשלב האב טיפוס, החל מהשאלה הבסיסית של מה בכלל צריך להוכיח בסבב הראשון. השירות שלנו כולל עבודה משותפת על הגדרת ההיפותזות: האם השאלה הפתוחה שלך היא היתכנות טכנולוגית, קבלה של משתמשים, אינטגרציה עם מערכת חיצונית, או שילוב של השלושה. הגדרה נכונה בשלב הזה חוסכת גרסאות מיותרות בהמשך.

אחרי שהמטרות ברורות, אנחנו מציעים חיבור לגורמי פיתוח שמתאימים לשלב ולסוג האב טיפוס. אב טיפוס Low-Fidelity לא מצריך אותו צוות שבונה אב טיפוס פונקציונלי עם חומרה או עם רכיבי AI, ואנחנו עוזרים להתאים את הצוות למשימה. עבור יזמים בתחום ה-MedTech, אנחנו מציעים גם הכוונה בנושאי הרגולציה שמשפיעים כבר בשלב האב טיפוס, כולל שיקולים שקשורים לועדת הלסינקי ולמסלול הFDA 510(k).

מעבר לפיתוח עצמו, אנחנו מציעים סיוע בהכנה לשלב הבא: המעבר מאב טיפוס לMVP, חיפוש Product-Market Fit, והכנה של החומרים שנדרשים לגיוס הון כמו Pitch Deck ותוכנית עסקית. ליזמים ששוקלים מסלולי מימון לא מדללים, אנחנו מציעים הכוונה גם למסלולי רשות החדשנות שרלוונטיים בשלב האב טיפוס, כולל מסלול תנופה ומסלולי קרן החדשנות.

בשלב האב טיפוס, יזמים רבים מקבלים החלטות טכנולוגיות שישפיעו על שנתיים-שלוש הקרובות. בחירת שפת פיתוח, ארכיטקטורה, ספקים, ובעלות על הקוד. אנחנו מציעים ליווי בהחלטות האלה דרך שירות CTO as a Service שמתאים במיוחד ליזמים בתחילת הדרך שעדיין אין להם אקוויטי-פרטנר טכנולוגי.

אם אתה בשלב שבו אתה שוקל לצאת לפיתוח אב טיפוס, או שכבר התחלת ואתה לא בטוח שאתה על המסלול הנכון, צור קשר לשיחת היכרות חינם. נשב לכמה דקות, נבין איפה אתה עומד, ונראה איך אפשר להתקדם. ההיקף והתמחור נבנים בהתאמה אישית לכל מיזם, בהתאם לשלב, לתחום ולצרכים.