סימון CE למכשיר רפואי: המדריך לרגולציית MDR באירופה לסטארטאפים ישראלים

סימון CE הוא הסימן שמאפשר להציב מכשיר רפואי על המדף בשוק האירופי. בניגוד לאישור FDA, שבו רשות מרכזית אחת בוחנת את הבקשה, באירופה האחריות מתחילה אצל היצרן: הוא זה שמצהיר שהמכשיר עומד בדרישות הכלליות של בטיחות וביצועים (General Safety and Performance Requirements), חותם על הצהרת התאמה (Declaration of Conformity) ומצמיד את הסימון.

עם זאת, "הצהרה עצמית" נכונה רק למכשירי Class I בסיכון נמוך. ברוב המכשירים האחרים נדרש גוף בודק פרטי שהוסמך על ידי מדינה חברה, ה-Notified Body, שבודק את התיעוד ואת מערכת האיכות ומנפיק תעודה. רק לאחר קבלת התעודה מותר להצמיד את סימון ה-CE לצד מספר הזיהוי של אותו גוף.

חשוב לזכור שסימון CE אינו אירוע חד-פעמי. התעודה כפופה לביקורות תקופתיות, והיצרן מחויב לניטור המכשיר בשוק לאורך כל חייו.

רגולציית MDR (Regulation (EU) 2017/745) החליפה את הדירקטיבות הישנות, ובראשן ה-MDD, ונכנסה לתחולה מלאה במאי 2021. ההבדל אינו טכני בלבד: הדירקטיבה חייבה כל מדינה לחוקק חוק מקומי, ואילו הרגולציה חלה ישירות ובאופן אחיד בכל האיחוד.

האיחוד האירופי האריך את תקופת המעבר למכשירים שאושרו בעבר תחת הדירקטיבות, בעיקר בגלל עומס על הגופים הבודקים והחשש למחסור במכשירים. ההארכה כפופה לתנאים, והמועדים משתנים לפי סיווג המכשיר. חשוב להבין שהיא נועדה בעיקר למכשירים ותיקים שכבר נמצאים בשוק.

למכשיר חדש של סטארטאפ אין בדרך כלל דרך עוקפת: הוא נדרש לעמוד ב-MDR מהיום הראשון. לכן, כשאתם שומעים שמתחרה עדיין משווק מכשיר דומה תחת תעודת MDD, אל תסיקו מכך דבר על המסלול שלכם. אם אתם רוכשים טכנולוגיה או משתפים פעולה עם חברה שמוצריה אושרו תחת הדירקטיבות, בדקו את מעמד התעודות שלה ישירות מול המקורות הרשמיים ובעזרת יועץ רגולטורי.

עבור סטארטאפ, MDR מחמירה בכמה נקודות מהותיות:

• דרישות מחמירות יותר לראיות קליניות, וקושי רב יותר להסתמך על "שקילות" (equivalence) למכשיר של חברה אחרת.
• כללי סיווג חדשים שהעלו קטגוריות שלמות, ובראשן תוכנה רפואית, לסיווג גבוה יותר.
• חובת ניטור לאחר שיווק (PMS) מפורטת ודוחות תקופתיים.
• מערכת זיהוי ייחודי למכשירים (UDI) ורישום במאגר האירופי EUDAMED.
• חובה למנות אדם האחראי על עמידה ברגולציה (PRRC) בעל כישורים מוגדרים.

הסיווג הוא ההחלטה החשובה ביותר בתחילת הדרך, כי הוא קובע את מסלול הערכת ההתאמה, את מעורבות ה-Notified Body ואת היקף הראיות הקליניות. הסיווג נקבע לפי כללי הסיווג שבנספח VIII לרגולציה, על בסיס הייעוד המוצהר (Intended Purpose) של המכשיר, משך המגע עם הגוף, מידת הפולשנות, האם המכשיר אקטיבי והאם הוא משפיע על איברים חיוניים.

כאשר כמה כללים חלים על אותו מכשיר, קובע הכלל שמוביל לסיווג המחמיר יותר. לכן כדאי לעבור על כל הכללים באופן שיטתי ולתעד את הנימוק לכל אחד מהם, גם לאלה שהחלטתם שאינם חלים. מסמך נימוק סיווג מסודר חוסך ויכוחים עם הגוף הבודק ומשמש אתכם גם מול משקיעים, שרוצים להבין מוקדם את המסלול הרגולטורי ואת השלכותיו על לוחות הזמנים והתקציב.

• Class I - סיכון נמוך. ניתן להצהרה עצמית, אך מכשיר סטרילי, מכשיר בעל פונקציית מדידה או מכשיר כירורגי רב-פעמי מחייבים מעורבות Notified Body בהיבטים אלה.
• Class IIa - סיכון בינוני-נמוך. נדרש Notified Body.
• Class IIb - סיכון בינוני-גבוה. בדיקה מעמיקה יותר של התיעוד.
• Class III - סיכון גבוה, למשל חלק מהשתלים ומכשירים במגע עם הלב או מערכת העצבים המרכזית. הדרישות הקליניות והביקורתיות המחמירות ביותר.

כלל 11 בנספח VIII עוסק בתוכנה, והוא אחד השינויים המשמעותיים ביותר לסטארטאפים בתחומי הבריאות הדיגיטלית וה-AI. לפי הכלל, תוכנה שמספקת מידע המשמש לקבלת החלטות אבחוניות או טיפוליות מסווגת ככלל ב-Class IIa, ועולה ל-IIb או ל-III כאשר החלטה שגויה עלולה לגרום להידרדרות חמורה במצב הבריאות או למוות. תוכנה לניטור תהליכים פיזיולוגיים מסווגת ב-IIa, ועולה ל-IIb כשמדובר בפרמטרים חיוניים שבהם שינוי עלול לגרום לסכנה מיידית. רק תוכנה שאינה נופלת באף אחת מהקטגוריות האלה נשארת ב-Class I.

המשמעות המעשית: אפליקציות ואלגוריתמים רבים שבעבר נמכרו באירופה כ-Class I בהצהרה עצמית, נדרשים היום לעבור Notified Body. מוצרים מבוססי AI צריכים לבחון בנוסף את ההשלכות של חוק הבינה המלאכותית האירופי (AI Act), שמתייחס לחלק מהמכשירים הרפואיים מבוססי AI כמערכות בסיכון גבוה. ניסוח מדויק של הייעוד המוצהר הוא הכלי החשוב ביותר שבידיכם לקבוע את הסיווג באופן מבוסס ולא להגיע להפתעות מול הגוף הבודק.

התיק שה-Notified Body בוחן בנוי מכמה אבני יסוד שתלויות זו בזו. כדאי לבנות אותן במקביל לפיתוח, ולא כפרויקט כתיבה בסוף.

• תיעוד טכני (נספחים II ו-III) - תיאור המכשיר והייעוד, מידע תכנון וייצור, עמידה בדרישות הבטיחות והביצועים, אימות ותיקוף, תיוג והוראות שימוש, ותוכנית הניטור לאחר שיווק.
• הערכה קלינית - תהליך מתועד ומתמשך שמראה, על בסיס נתונים קליניים, שהמכשיר בטוח, משיג את הביצועים המוצהרים ושהתועלת עולה על הסיכון. לעיתים נדרש מחקר קליני ייעודי, בעיקר במכשירים חדשניים ובסיווג גבוה.
• מערכת ניהול איכות לפי ISO 13485 - התקן ההרמוני המקובל להוכחת עמידה בדרישות מערכת האיכות ב-MDR, כולל בקרת תכנון, ספקים, תיעוד ופעולות מתקנות.
• ניהול סיכונים לפי ISO 14971 - תהליך שמלווה את המכשיר לאורך כל מחזור החיים, מזיהוי סכנות ועד בקרת סיכונים והערכת סיכון שארי.
• לתוכנה - מחזור חיים לפי IEC 62304, הנדסת שמישות לפי IEC 62366-1 והתייחסות לאבטחת סייבר.

ה-Notified Body הוא גוף פרטי שהוסמך לפי MDR לתחומי מכשירים מסוימים. את רשימת הגופים ותחומי ההסמכה שלהם ניתן לבדוק במאגר NANDO של הנציבות האירופית. מאחר שמספר הגופים המוסמכים מוגבל והביקוש גבוה, הקשר איתם צריך להתחיל מוקדם, וכדאי לוודא שהגוף מוסמך לסוג המכשיר שלכם לפני שמתחילים בתהליך.

יצרן שאינו ממוקם באיחוד האירופי, כמו סטארטאפ ישראלי, חייב למנות נציג מורשה באיחוד (EU Authorised Representative) בהסכם כתוב. הנציג נושא באחריות משותפת מסוימת מול הרשויות, ולכן נציגים רציניים בודקים את התיעוד שלכם לפני שהם מסכימים לייצג אתכם. יש לבחון גם את חובות היבואן והמפיץ בשרשרת האספקה.

לאחר השיווק מתחילה עבודה שוטפת: איסוף מידע מהשטח לפי תוכנית PMS, דוחות תקופתיים שהיקפם תלוי בסיווג, ודיווח על אירועים חמורים ופעולות תיקון בטיחותיות במסגרת מערכת ה-Vigilance. מידע מהשטח חוזר להערכה הקלינית ולניהול הסיכונים.

אם המוצר שלכם הוא בדיקת אבחון חוץ-גופית, כמו ערכת בדיקה או תוכנה שמנתחת דגימות, הרגולציה הרלוונטית היא IVDR (Regulation (EU) 2017/746) עם שיטת סיווג משלה (Class A עד D), שהעלתה באופן משמעותי את שיעור הבדיקות שנדרשות לגוף בודק.

אין תשובה אחת נכונה. ההחלטה תלויה בשוק היעד הראשון, במודל ההחזר (Reimbursement), בציפיות המשקיעים ובסוג המכשיר. בעבר CE נחשב לרוב המסלול המהיר יותר, אבל תחת MDR הפער הצטמצם, ובמכשירים מסוימים, למשל כאלה שיש להם Predicate ברור ל-510(k), מסלול ה-FDA עשוי להיות צפוי יותר. בנוסף, אגף אמ"ר במשרד הבריאות נשען במידה רבה על אישורים ממדינות מוכרות לצורך רישום מכשירים בישראל, כך שהאישור הראשון שתשיגו ישפיע גם על השוק המקומי.

החדשות הטובות הן שחלק גדול מהעבודה משותף לשני המסלולים: מערכת איכות לפי ISO 13485, ניהול סיכונים לפי ISO 14971, תיעוד פיתוח תוכנה, בדיקות ביצועים, בדיקות בטיחות חשמלית ותאימות אלקטרומגנטית ובדיקות התאמה ביולוגית. מה שלא עובר אחד לאחד הוא האסטרטגיה הרגולטורית עצמה: ה-FDA מתמקד בהוכחת שקילות למכשיר קיים או בהוכחת בטיחות ויעילות במסלולים אחרים, בעוד ש-MDR דורשת הערכה קלינית מתמשכת לפי מבנה משלה. לכן כדאי לתכנן מראש מחקר קליני ומסמכים שמשרתים את שני המסלולים, במקום לכתוב הכל פעמיים.

שאלה נוספת שכדאי לשאול מוקדם היא מה המשקיעים שלכם מצפים לראות. חלק מהמשקיעים בתחום רואים באישור הראשון אבן דרך מרכזית לסבב הבא, ולכן הבחירה בין המסלולים היא גם החלטה עסקית ולא רק רגולטורית.

הטעויות שחוזרות על עצמן: ניסוח ייעוד רחב מדי שמקפיץ את הסיווג; הנחה שתוכנה היא Class I בלי לבחון את כלל 11; הסתמכות על שקילות למכשיר מתחרה בלי גישה לנתונים שלו; דחיית מערכת האיכות לשלב מאוחר; פנייה מאוחרת ל-Notified Body; והתייחסות להערכה הקלינית כמסמך שכותבים פעם אחת ושוכחים.

WeCcelerate היא Venture Builder ישראלי הפועל מאז 2018 בתל אביב ובירושלים, ומוכרת על ידי רשות החדשנות. במסלול ה-MedTech, הפועל בשותפות עם לאומית שירותי בריאות, יזמים נהנים ממומחיות קלינית, ליווי רגולטורי, גישה לדאטה והזדמנויות לפיילוט. כך אפשר לגבש מוקדם אסטרטגיה רגולטורית ותוכנית ראיות קליניות שתומכות גם בסימון CE וגם במסלול FDA.